השראה

From open-voip.org

Jump to: navigation, search

Contents

יהלומים

כזיפים הגדלים על פניך להסתיר את קימטי הימים
אבן צוללת לתוך באר

משחזר ציור שמן ישן שנשחק 
במישורים הנשכחים של הנוסטלגיה
יש רק הרים ועומק ואדיות
מכר רחוק בפגישה אחרי שנים
חייו כמו חיי עברו לי בלי משים
מציאות נקרעת בין זיכרון והדמיון
חוסר וודאות ומודעת מה שיוליד לו יום
ים שקט ללא גלים
ארכיאולג חופר למצוא שברי חלום בתוך החול
מחביא עיניי אל תוך פינות הצל באלומות  האור
חוקר ארצות משייט בין יבשות נפשי 
ריח יין מעולה מפעם
נפתח בעקבות פקק השעם
מתקשה סביב הפחדים 
כמו בטון המתיבש סביב ההרגלים
האיש שכבר יודע את כל ההתחלות
מתעכב יחף בחמסין על החולות
בין כל האנשים

ואת צודקת אחרי שנים
מביט אחור ואולי את שוב טועה
זיכרונות עם ספק עצמי
סימני קבלה הבנה של אחרי
ילד שלומד כללים של גדולים
מבוגר שנישאר עוד ילד 
אבולוציית מחשבות 
רואה שיחות מבוגרים 
מביט על ילדיי מקשיבים לשיחותיי

מפרצים נחשפים ונשחקים
שחפים מחפשים אושר בשחקים
הימים חולפים כמו דפים
צדפים מתחלפים על החופים
מנופים מסתובבים מניפים בובות חוטים
מנעולים סגורים על גדר הגשר
ומפתחות מפוזרים בתחתיתו של הנהר
מטילים לאור השמש 
עוברים ליד החיים

אנחנו נקודות על קוביות משחק
ענפים בהסתעפות של עץ החיים

הולך על שכבת העלים הישנים
מתרסקים ברחש חוסר האונים
נשרו לאט כחלומות עם השנים 
אתמול ראיתי כמה ניצנים
אולי אני אולי קצה של קרחונים
רוחות שינוי שולחות לי סימנים

כפות דקלים בצמרות נמשכים ברוח ערב
גלים בשערות חושפים את רוך העורף 
קרניים מתגנדרות בשקיעת השמש 
לחייך מתמסרות לסימני האודם 
קרן אור מעמוד התאורה
מלווה, נוגעת בשמשת הרכב
ועוז אם בואה של קרן חדשה
עוד עמוד חולף בקצב ואורו
אהבה שאין בה אמצע  
קצוות של אושר מלח ונשיקה בפצע

שש ועשרים את קמה וחסרה גופי
מרגישה אותי מביט בחלון מעל ענן
שש ועשרים את אינך בתוך נופי
מרגיש אותך 
בתוך שיחת הבוקר לא נישמע קולי

הגובה המרחק או רעש מנועים
מניע סופת רגשות ותחושות געגועים
שורה מספר או תמונה מסרט בשחקים
מעירה דמעות של קירבה במרחקים

קח

אהבה בוערת של תשוקת הנעורים
אהבה מתחת לחופת הנדרים
אהבה אמת ברגעי חוסר האונים
אהבה שנים עד כלות כל הימים 
קורותיה של אהבת חיים

איים של אהבה פזורים 
מדלגים בין ים יבשה וים

רודף בחושך אל אור פנס רחוק
דוחף אל אושר,צל עומד בתור
בוסר מתחלף באושר, וצל נכנע לאור
זמן החל סופר בחוסר, זמן מאיר לי מאחור
מלפנים לראשונה צללית עוטה שחור
מתארכת ומטשטשת, אני עוצר לזכור

תגיד אתה יודע לפניי
ומחליט ומבין מנסה להציץ לתוכו
בסוף מסע אני יודע
ואתה כבר לא מודע 


שמעתי את כל מה שאמרת
הקשבתי לא לכל מה ששתקת
האמנתי 
הבנתי את מה שרצית לומר


תגובת ילדות הופיעה כשמוכר
מציאות נקרעת בין זיכרון והדמיון
חוסר וודאות ומודעת מה שיוליד לו יום
כמו ענן ללא דמעות של גשם 
כמו גן שלא ידע ירוק של דשא
האיש שכבר יודע את כל ההתחלות
מתעכב יחף בחמסין על החולות

איזון בין חוסר לעודף
מפץ גדול וחלקיקים
מולקולות ותאים דקיקים 
שכבות חוכמה למחשבה 
זרמים בתעלות האהבה
מכר רחוק בפגישה אחרי שנים
חייו כמו חיי עברו לי בלי משים
בין כל האנשים 

שאיפות מחפשות רוח
יין משקר את האמת

אולי אני זה שקשה לו 
ואת רק גודלת כמו כולם

גבך הסתובב אליי והתכסית בסדין ללא אוויר
ואני התכסיתי בזקן שאת נפשי יסתיר
עצמת את עינייך כדי להסתכל במציאות
עצמתי דמיוני, מקל ספק בגלגלי הודאות
אל תבקשי את השירים,הערב המילים רושפות
כנפיים  עיפות אל האינסוף הן עפות 
הנה אני כאן, עכשיו  אני מוכן
איפה את, היכן?
את כל מה שרציתי, זה הזמן
עמו לשכוח לנשום
להסביר למוח ולשכנע את הלב

וכשתגעי הביתה
תסיתי הוילון ותכניסי האורות
ומאווררת את חיי פותחת חלונות 
אישה את לי אוויר ואור
ויש בך את חוכמת הרגשות
מכור לידייך הנוגעות
מסרקת תחושותייך
מפזרת זרעים של הצלחה סכל יום
שולחת הזדמנות להתחלת חלום
וכשהצלם שאל 
שמעתי מילותיי עונות לשאלות 
את מנוע לחיי,כמו רואה עתיד במשאלות

,ממתינה, צוחקת מהזמן
אולי יגיע פיתרון 
מפזרת רמזים שלא יראו
לאת את בורחת 

סימנים שלא קשורים
שלטים ברחובות של זמן אחר
מסיחים את הדרכים אלייך 
הנביא נושא מבט יודע לאחור 
והכל היום בהיר 
והביתי נגמרת לא רצה היום

חולצת את פקק השעם
מבקבוקי שהתמלא בשדים של פעם
איבדתי את המפה של הרכבת התחתית 
ופעם כשזה קרה לנו
ועוד פעמים רבות כשניזכרתי

בצד בשני של הגלריה

בואי ונצא מהחום של הגלריה
נגיע לצד השני של ההיסטוריה 
אם רק נלך בצמוד אל האגם 
אולי נדביק את השעון המגומגם
מוקדם
מחפשים את העתיד במורד הרחוב
והעבר משום מקום מופיע 
הלכנו במקום זה לא ממש הפריע
הכיוון ניראה הפוך

 אנחנו מחפשים את הצד השני של האגם

הזמן קפא, נישארנו באותו הצד 
חזרנו אל נקודת ההתחלה 
עצרי איתי תזמן נברח כמו שפעם
ארומת זיכרון תפרוץ את פקק השעם
וזה קרה פעם ונחקק בזכרוני
וזה קורה מידי פעם שוב בדמיוני
שלג צובע את ענפי הפארק
השבילים והדשא מתמזגים ללבן
למרות שהפארק משנה את צבעיו
הזמן השתהה לרגע

הדבר הראשון באהבה
על מדרכות האהבה
בסימטאות האהבה

גופיית הפרפרים מליסבון הלוהטת
כמו מגבת הניזרקת לזירה
קרון צהוב פרש מהמסלול
צופה לים ללא מוצא, בקצה רחוב תלול
שחפים חשופים צופים אל חופים
בקצה צוקי ענק בתוך ים של הכחול
את לא עושה חשבון ליופי שסביב
נותת לשמש  ללטף את האביב

בדרך חזרה מהחופשה
תמונות חולפות לי לאחור
בסוף החופש בדרך חזרה
חיוך נשאר מרגעים לזכור
הזמן עבר כל כך מהר
יציאה וחזרה מתבלבלות
להיזהר להתבהר
בסוף הדרך, בזיקנה
את מביט על נקודות האור
בסוף כשאין עוד חזרה
עצב ואולי גם נחמה בסוף הטוב
הזמן עבר כל כך מהר
חלום או זיכרון, אתה ישן או ער
Personal tools